הַגֶּרֶב הָאָדֹם בּוֹדֵד וְאֻמְלָל. בֶּן זוּגוֹ הָאָהוּב אָבַד בַּכְּבִיסָה. אַחֲרֵי הַרְפַּתְקָאוֹת רַבּוֹת, מֵהֶן מַפְחִידוֹת וּמֵהֶן שְׂמֵחוֹת, הוּא חוֹזֵר וּמוֹצֵא אַהֲבָה. סוֹף טוֹב. אַלּוֹנָה פְרֶנְקֶל הִיא מִסּוֹפְרוֹת הַיְּלָדִים הָאֲהוּבוֹת וְהַמַּצְלִיחוֹת בְּיוֹתֵר.
אַלּוֹנָה כָּתְבָה וְאִיְּרָה סִפְרֵי יְלָדִים רַבִּים, שֶׁהָפְכוּ לִקְלָסִיקָה, בֵּינֵיהֶם: ´סִיר הַסִּירִים´, ´סֵפֶר הַפִּילְפִּילִים´, ´הַיּוֹם הָרַע שֶׁל טוֹבָה´ וְ´לָמָּה לְנַפְתָּלִי קוֹרְאִים נַפְתָּלִי´. חֶלְקָם תֻּרְגְּמוּ לְשָׂפוֹת רַבּוֹת. בְּנוֹסָף לְכָךְ אִיְּרָה אַלּוֹנָה סִפְרֵי יְלָדִים שֶׁל יוֹצְרִים אֲחֵרִים.
סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן לִמְבֻגָּרִים, רַב–הַמֶּכֶר ´יַלְדָּה´, זִכָּה אוֹתָהּ בִּפְרַס סַפִּיר הַיֻּקְרָתִי וּבִפְרַס בּוּכְמַן. אַחֲרֵי ´יַלְדָּה´ כָּתְבָה אַלּוֹנָה אֶת ´נַעֲרָה´ וְ´אִשָּׁה´.
