לצחוק? לבכות? ולמה לא שניהם?
השכנים מעצבנים, סאמר גודמן אינה מבחינה בקיומו למרות מאמציו – שום דבר לא הולך למַיילוֹ, חנון חביב בן שתים־עשרה ותלמיד חדש בבית הספר החמישי שלו. מבין שורותיו של הסיפור, המתאר בהומור תובנות ופרטי חיים של נער מתבגר – החברים, בית הספר, היחסים עם האב והאחות, עולה תמונה עצובה של מות האם, שלאחריו הכול השתנה.
אבל, במקום דמעות של עצב תזילו דמעות של צחוק. כי מַיילו – פתקים דביקים ומוח קפוא הוא סיפור שנון ומצחיק, סוחף ומרגש, המשלב פרוזה עם איורי קומיקס. הוא יחלחל אל לבכם, גם אם לא חוויתם משבר דומה, ויישאר שם גם לאחר הקריאה.
״היום יום האהבה, ואני מתכוון לתת ללב שלי לדבר בשמי ולהיפטר מהמחסום הענקי ששמתי על הפה שלי.
זאת הסיבה לכך שאני עומד בקפיטריה ומחזיק את הפריטים הבאים:
1 . כרטיס ברכה ענקי שהכנתי בעצמי
2 . ורד מפלסטיק שעלה לי דולר במכולת
3 . נייר מכתבים (מהודר) ועליו שיר שכתבתי בעצמי
4 . קופסה בצורת לב עם שוקולדים.
חסר רק אחד, כי מרשל לא ידע שהשוקולדים הם בשביל סאמר וזה היה שוקולד קרמל.לא אכפת לי אפילו שהיום מגישים תבשיל טונה עם אטריות. הבטן שלי מתהפכת, וכל זה בגלל ההתרגשות: היום אומר סוף־סוף לסאמר גודמן איך אני מרגיש! אני מחכה עד שהיא מתיישבת בשולחן הקבוע שלה ליד החלון, ואז אני ניגש אליה ונושא את הנאום שהתאמנתי עליו מול הראי.
׳יום אהבה שמח, סאמר.׳ אני מתפעל מכך שהמילים יוצאות מפי בדיוק כמו בחזרות, אבל זה הדבר האחרון שמתקדם לפי התכנית המקורית.
לפתע, במקום לשמוע אותה אומרת הו, מיילו, מצלצל לי באוזניים הצחוק הפרוע של סאמר – בקול רם.
׳אתה עובד עלי, נכון?׳ זה מה שהיא אומרת לי, ואני לא יודע איפה לקבור את עצמי או איך להיעלם לתמיד.״
אלן סילבּרברג ראה את העולם דרך משקפיים של קומיקס, מאז שידע להחזיק בעיפרון. איוריו המצחיקים הופיעו על כל דבר, ממפיות ועד לסרטי אנימציה. הוא מחבר ספרים וכן תכניות טלוויזיה לחברות מובילות כמו דיסני וניקלודיאון.
יש לו תואר ראשון בתקשורת חינוכית דרך קומיקס מאוניברסיטת מסצ׳וסטס ותואר שני בחינוך מאוניברסיטת הארוורד.
״לא התכוונתי לכתוב סיפור על ילד יתום,״ מספר סילבּרברג שכתב את ספרו בהיותו בן ארבעים ושתיים. ״רציתי לכתוב ספר משעשע על חנון מצחיק אבל כעבור שני פרקים ראיתי שאני נכנס למקום שלא הייתי בו כבר הרבה מאוד שנים.״
הוא התייתם מאמו בהיותו בן תשע. האם מתה מגידול במוח, כמו האם בסיפור, ומותה הטיל צל על חייו. החיים בבית השתנו ללא הכר. האב איבד את ניצוץ החיים שלו. וכך מצא את עצמו הילד מיותם בעצם משני הוריו. יחד עם מיילו ערך יוצרו מסע אל רגעי הצחוק והבכי של ימי בגרותו והוא שַׂם בפי גיבורו את המוטו של חייו: אל תוותר! אל תיכנע!
אלן סילבּרברג גר במונטריאול, קנדה, עם אשתו ובנו.
