מה עושה יהושע הצב כשהוא מוצא את עצמו על הגב?
צב על הגבהוא סיפור על התמודדות, תושייה ובעיקר אמונה בכוחות הטמונים בכל אחד מאתנו. שרית דרשן ומיכל גליק יצאו סיפור מקסים לילדים שגם מבוגרים יכולים ללמוד ממנו.
עַל הַגְּבוּל שֶׁאֵינוֹ מְסֻמָּן בֵּין פְלוֹרֶנְטִין לְיָפוֹ
נִפְגָּשִׁים לְרֶגַע סוֹעֵר אֶחָד
יוֹנָה סַקְרָנִית,
חָתוּל שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁהוּא נָמֵר
וְאִישׁ אֶחָד
רוֹקֵם
בספר מעגל יוני הקמח נפגשים שני עולמות: רקמת מילים ומלאכת המחט.
בעברית מורכבת וברקמה ישראלית חדשה, שאיננה פוסעת בשבילי רקמת העמים המסורתית אלא מתלכלכת בצבע ומשחקת במגוון חומרים, מגיש איתמר שגיא סיפור שנכתב אל מול תחנת הקמח ויכול להיות אמיתי.
בד ונייר, פלסטיק ומתכת, זכוכית וצדף, מכחול וצבע, מחט ושלל חוטים, זיכרון ובדיה – כל אלה משמשים בערבוביה ברקמת מעגל יוני הקמח, שהיא ציור בחומרים רכים, רקמה ישראלית חדשה, לא נקייה ולא קפדנית אלא ככתב יד אישי של המספר, הרוקם את סיפורו.
זהו ספרו המודפס הראשון של איתמר שגיא, אמן רקמה וטקסטיל, הרואה אור.
מרגע היווצרם בנפחיה של אבא של שיינדלה בעיירה באירופה, היו הפמוטים פגומים ועקומים. האב הנפח רצה להשליכם, אבל נפשה של שיינדלה נקשרה בהם ואת נרות השבת היתה מוכנה להדליק רק בהם.
השנים עברו, תקופה אפלה שטפה את אירופה והפמוטים עברו לבתה של שיינדלה, רוחלה "כדי שתלמד למצוא יופי בדברים העקומים".
שנים רבות חלפו מאז והפמוטים עברו מדור לדור ופגימותם מפארת את ביתה של נאוה סמל, נכדתה של רחלה.
הפמוטים שעשה אביה של שיינדלה עדיין נמצאים בביתה של הסופרת נאוה סמל גם אחרי פטירתה בסוף 2017.
"הייתי רוצה שתהיה לי יכולת להיות גם גמדה, גם ענקית וגם רגילה. כשאהיה גמדה אוכל להיכנס לתוך מקומות בלי שיראו אותי, וכשאפחד שעומדים לדרוך עלי אוכל לגדול בבת אחת. כשאהיה ענקית אוכל לראות הכל מלמעלה כמו על ראש הר, ואחר כך לחזור להיות עצמי"רעות פוגלמן-דבורקין, בת 7, מתוך מדור "חברים לעט"
איך תוכלולהרגיש ענקים לערב אחד? כיצד ניתן להכין זכוכית מגדלת ללא זכוכית? והאם אֶנְגֶלְר-בֶּנְגֶלְר הוא כינוי של גמד או ענק - ואולי... שלמשחק? גיליון 56של אדם צעירבנושא גמד ענק עונה על השאלות הללו ומרחיב את אופקיהם של הילדים באמצעות כתבות מעניינות, חידות ושעשועונים. בין היתר תוכלו למצוא בגיליון: סקירה חובקת עולם של משחקי גמד-ענק, אף בעולם הטבע(!), מעשייה סקוטיתגדולה-קטנה, משימת חודש מפנקת במיוחד ופרק נוסף של "זלמן", סיפורהקומיקס בהמשכים מאת רינת פרימו.
אדם צעירהוא עיתון ילדים חודשי "כמו פעם": קסום, תמים, אינטליגנטי ואיכותי. הירחון פונה ללבבות הצעירים (גילאי 6-12) ומזמין אותם למסע חווייתי בעקבות נושא שמתחלף בכל חודש. טרולים, בלשים, מסע בזמן, המצאות, קרקס, אולימפיאדה ונושאים רבים נוספים כבר נבחרו בקפידה כדי שיובילו את הילדים לחוויית קריאה ייחודית. כתב העת מאופיין באיכות נייר והדפסה ברמה גבוהה, והפורמט קשיח ויציב ולכן נוח לאחיזה לאצבעות הקטנות.
בתקופה בה ילדות תמימה היא עולם הולך ונעלם, בשל השלכות תקשורת ההמונים וריבוי המסכים, אדם צעירמספק מפלט של דמיון. העיתון מזכיר לקוראים כמה כיף להיות ילד ומעניק להם כלים לפיתוח עולם פנימי עשיר וכוחות פנימיים שילוו אותם במהלך חייהם. זהו עיתון הילדים היחיד שנערך על ידי סופרת ילדים והוא נטול פרסומות ותוכן שיווקי. התוכן החינוכי מאפשר לקהל הצעיר ללמוד מתוך שמחה והתלהבות, והגיליון נשאר תמיד רלוונטי. הגיליונות המושקעים מכילים סיפורים קצרים, כתבות, פעילויות, שעשועונים וחידות, קומיקס, מדור טיולים, מדור בישול ועוד.
שלושה סיפורים מלאי קסם על חתולים ועכברים ומה שביניהם, העוסקים בנושאים של עזרה לזולת בעת צרה, רגישות וחמלה, ועל כך שרעות ואחווה הן תמיד עניין של בחירה
שלושה סיפורים אשר מציאות ודמיון ארוגים בהם, יצירה ויצירתיות.
יעל מנור מתארת בהומור עדין כיצד נטווים יחסים של קירבה בין דמויות אשר לכאורה אינן "החברות הכי טובות"מטבען (חתולים ועכברים), והן מסייעות זו לזו בעת מצוקה, בשמחה ומכל הלב.
בספר ניכרת אהבתה של המספרת לבעלי חיים באשר הם.
בסיפור הראשון: החתול שלמה רוצה לאכול, נפגוש חתול רעב וזועף הנעזר העכבר טוב לב.
בסיפור השני: מודי החתולה עפה ברוח, נכיר חתולה מצוירת, יפה ומגונדרת, שעפה ברוח. מי יודע לאן...
הסיפור השלישי: מודי החתולה ותומי-כתומי העכבר, מתאר מפגש מרתק ונוגע ללב בין חתולה לעכבר.
על רגישות וחמלה ועל עזרה בעת צרה, כי רעות ואחווה הן תמיד עניין של בחירה!
זה ספרה השני של יעל מנור. ספרה הקודם: "מוצמוץ העכבר הלך לאיבוד"יצא בשנת 2017 בהוצאת סטימצקי.
יותם בן השש מגלה משפחת נמיות בפרדס הסמוך לביתו במושב. הוא מתחבר לגורים ומשתעשע בחברתם כשאימם יוצאת לחפש טרף. בכפר לולים רבים שעליהם פרנסת התושבים. הפריצות ללולים גורמות לדאגה רבה ולחיפושים אחר הטורף האלמוני. יותם נקרע בין דאגתו לידידיו הקטנים ובין תחושת המחויבות לכפרו. הוא נוצר את סודו שאינו מרפה ממחשבותיו ומטלטל אותו בחלומותיו, קונפליקט בין הפרטי וטובת הכלל.
מספר עוזי גדור: לסיפור הדמיוני המשך אמיתי. זמן מה לאחר כתיבתו התחברה נמיית בר ששוטטה בחצרנו אל בננו איתי ששימש גיבור הסיפור. היא הייתה מגיחה לקראתו כשיצא לחצר, צועדת בעקבותיו, כורעת לצידו ואוכלת מכף ידו. ידידות זו הונצחה בצילומים המשולבים בספר.
יֵשׁ יְלָדִים שֶׁשּׁוֹתְקִים בָּאֶמְצַע וִילָדִים שֶׁשּׁוֹתְקִים בַּצַּד לִפְעָמִים יְלָדִים שׁוֹתְקִים בְּיַחַד וְלִפְעָמִים אֶחָד אֶחָד
בְּגַן שַׁעֲשׁוּעִים הוֹמֶה מִילָדִים מִתְגַּלִּים רְגָעִים קְטַנִּים שֶׁל שְׁתִיקוֹת וּבְתוֹכָן הַיְּלָדִים הַשּׁוֹתְקִים אוֹתָן. סֵפֶר הַשְּׁתִיקוֹת (הַמַּמָּשׁ חֲשׁוּבוֹת!) חוֹשֵׂף בַּעֲדִינוּת אֶת הָעוֹלָם שֶׁמִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי כָּל אַחַת מֵהֶן.
אוֹרֶן לָבִיא הוּא מוּזִיקַאי, בַּמַּאי וְסוֹפֵר לִילָדִים. סִפְרוֹ 'הַדֹּב שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם'יָצָא לָאוֹר ב–12 שָׂפוֹת וְאַלְבּוֹמָיו פֻּרְסְמוּ בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם. אוֹרֶן הָיָה יֶלֶד שַׁתְקָן.
ספר הילדים "בואו נגיד ש..."מאת איתן סוסנקובהוצאת "ספרי ניב"משתמש בכוח הדמיון. לפעמים נדמה כי הכוח הכי חזק של ילדים הוא כוח הדמיון. הוא מאפשר להם להתקדם מתוך אמונה שהכול אפשרי וגם לעתים לברוח למקומות רחוקים כשהמציאות פחות נוחה להם. סוסנקו, רותם את הכוח הזה בספר כדי לסייע להם להשתמש בו כדי לקדם אותם לעבר מטרות שונות שיציבו לעצמם.
העמוד הראשון של הספר מכניס את הילדים לעולם שלו בעזרת השימוש במשפט (שיחזור על עצמו בהמשך): "בואו נגיד ש...", משפט שכל הורה לילדים צעירים שומע מהם מידי פעם. מחבר הספר לוקח את הילדים יחד איתו למסע בעולם הדמיון, באופן שיאפשר להם באמצעות משחק לבנות מחדש סיטואציות שונות מחיי היום יום שלהם וללמוד מהן את ההתנהלות לעתיד.
לאחר שנכנסנו לעולמו של הספר, אנו מקבלים הצצה למה שעתיד לבוא בעזרת האיורים המלווים את הטקסט. הם מציגים רמזים מטרימים שמאפשרים לקוראים הצעירים לשער את כיוון העלילה עוד לפני ששמעו אותה, וכך להיות שותפים להתקדמותה באופן שייצור אצלם חיבור חזק יותר לטקסט.
"בואו נגיד ש.."הוא ספר שמדבר בשפת הילדים ובשפת הבוגרים בשנים שבהן מעוצבת התקשורת ביניהם. משחקי תפקידים מתובלים בהומור, וב"רוח שטות"מומלצים בבית, בכיתה ובגן. ההנאה מובטחת.
הספר מנוקד ומתאים לקריאה משותפת עם ילדי גן ותלמידי בית ספר צעירים. הוא יכול להיות פתח לשיחה על היכולת של הילד לשים את עצמו "'בנעלים של אחרים"ולבחון את התנהגותו מבעד לעיניהם. הספר מלווה באיוריה המקסימים של טלי עמית, מאיירת ומעצבת גרפית בוגרת בצלאל, אשר לה סגנון עבודה ייחודי שמאפשר לזהות את יצירותיה במבט.
איתן סוסנקו (63), בן קיבוץ חניתה ותושב הרצליה, קופירייטר ויוצר לנשמתו ואיש שיווק ומכירות לפרנסתו, בוגר בית הספר של איגוד חברות הפרסום. רקד בגעתון עם הבין קיבוצית, עם בת שבע 2 ועם האופרה הישראלית. בארה"ב רקד עם להקה מיוחדת בסגנון אפרו-קריבי. בשנות השבעים חבר לקבוצת יוצרים בת"א. בשנים האלה התפתחה האומנות המודרנית בארץ, נפרצו גבולות היצירה החופשית ממסגרת ממסדית: מולטי מדייה, מיצגים קינטיים, פסטיבל תל חי ופסטיבל עכו ועוד. "הייתי חלק מהמהפכה". עסק בהדרכה במתנסים, גני ילדים ובתי ספר בתחומי דרמה יוצרת ותנועה יצירתית.
איתן סוסנקומספר: "הספר הוא תוצר סדנאות באגף הנוער של מוזיאון ישראל. השם שבחרו מוריי לסדנה נקרא 'דרמה יוצרת'. הצעת הספר היא להיעזר במשחקי תפקידים הן יומיומיים והן דמיוניים ככלי למידה של כישורי חיים. על ידי הרחבת גבולות הדמיון וניסיון לראות את העולם דרך עיניי אדם אחר נפתח יכולת הפנמה, הכלה והבנת המצב באופן מופשט.
איתן סוסנקו מספר כי בימים אלה הוא עובד על ספרו השני "פיט ופיטונת". "גם הוא נולד במחוזות ילדותי ואיני זוכר איך הוא הגיע אליי. אשמח אם אמצא מכרים מאז שיזכירו לי את הולדתם של פיט ופיטונת. הספר עוסק בזיהוי הבדידות, יצירת חברויות ובדיקת ערך הזוגיות בעיני הילד. (והמבוגר "היצירתי").
ספר הילדים"מה לחשה החסה לסבתא"מאת אסנת גרינברג, בהוצאת הספרים "אוריון", עוסק באחד הנושאים החשובים ביותר שנמצאים על סדר היום של הורים - התזונה של ילדיהם בכלל, ומידת האהדה שהם מגלים לאכילת ירקות בפרט. ספר זה מעודד את הילדים בהומור ובחן לאכול ירקות בריאים ומבקש לסייע להורים שילדיהם לא מגלים אהדה רבה לאכילת ירקות, לשנות את המצב, זאת על רקע המודעות הגוברת לאכילת מזון בריא וההכרה בנזקים שנושאת צריכת מזון תעשייתי מעובד.
הספר נפתח בתיאור ארוחה שגרתית שמגישה סבתא לשלושת נכדיה הקטנים כל אימת שהם מבקרים אותה. אך הכותבת מספרת לקוראים הצעירים כי פעם אחר פעם, נזנחים הירקות שסבתא מגישה לילדים והם לעולם אינם טועמים מהם. הסיפור מתמקד בביקור האחרון של הנכדים אצל סבתם. ביקור זה, כך מספרת הכותבת לקוראים הצעירים, היה שונה.
בספר יש שלושה גיבורים מבין הירקות: החסה, העגבנייה והפלפל. כל אחד מהם מייצג טיפוס שונה, אולם שלושתם רוצים להעניק לילדים את המתנות שלהם – הוויטמינים והמינרלים שיש בהם.
המספרת מאנישה את הירקות בספרה. היא מעניקה להם חיים, תכונות אופי, רצונות וחששות - ממש כפי שיש לכל אחד מאיתנו. הנכדים בסיפור, כמו גם הקוראים הצעירים, יכולים להזדהות עם הרגשות האנושיים של הירקות ולהגיב אליהם.
הספר הכתוב בעברית יפה וקולחת, מנוקד ומתאים הן לקריאה משותפת של הילדים עם מבוגר והן לקריאה עצמאית של ילדי ראשית הקריאה. את הטקסט הנפלא של הספר מלווים איוריו של ויטלי מינין, המציג באופן צבעוני ומושך את העין את המפגשים בין הסבתא ונכדיה, ואת עולם הירקות. ומעביר לקוראים הצעירים תחושה של הנאה ושמחה לאורך הספר כולו.
אסנת גרינברג, נשואה לעידו גרינברג, אמא לשלושה ילדים וסבתא, בינתיים, ל-שלושה נכדים ששמותיהם: תום, מאיה ושי ("כשמות הגיבורים בספרי"). היא בעלת תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ועבדה בבנק ישראל בירושלים (הבנק המרכזי) ככלכלנית בכירה ועסקה בין היתר בהשקעת הרזרבות של המדינה במטבע-חוץ.
אסנת עוסקת באומנות ובשיתוף עם חברתה, האמנית הלן שאול-שפילמן, יצרה את :"הלן ואסנת – עבודות על ברזל" (Helen and Asnat – Works on Iron) . "עבודות על ברזל"הן עבודות מינימליסטיות ומודרניות העשויות בטכניקת האסמבלאג'על לוחות גדולים של ברזל תעשייתי. בעבודתן משלבות הלן ואסנת אלמנטים אותנטיים ישנים שמקורם בתרבויות השונות הקיימות במזרח התיכון. באמצעות עבודות אלה הן יוצרות חיבור בין תרבויות האזור השונות ומדגישות את אופיין המשותף, ויוצרות חיבור בין העבר להווה ובין הפשוט והמסורתי למודרני ולמינימליסטי. הן מציגות בעיקר בחו"ל וערכו תערוכות בניו יורק, במערב ארה"ב ובאירופה.
"מה לחשה החסה לסבתא"הוא ספרה השני של אסנת גרינברג והראשון שכתבה לילדים. שמו של ספרה הקודם הוא "סודות של חסד, מסע בין אנשים טובים" (גוונים, 2012). עליו אסנת מספרת: "וויליאם ארתור וורד אמר: "כשאנו מנסים למצוא את הטוב באחרים, אנו מוצאים את הטוב שבנו". מיהם האנשים הטובים? מהם מעשי הנתינה שלהם? מהו עולמם הפנימי? מה הם חושבים על כסף ועל כוח? אילו אנשים הם מעריכים? מהם החלומות שלהם? הספר עוסק בשאלות אלה ונוספות. ספר זה הוא סיפור מסע שערכתי בעולם האלטרואיסטי. זהו פאזל מרתק של ראיונות עם אנשים טובים – דתיים וחילוניים, יהודים ומוסלמים, מבוגרים וצעירים, כאלה שבאו ממקום של מצוקה גדולה שהביאה אותם לשינוי ולצמיחה, ואחרים שספגו את החמלה בבית הוריהם והיא חלק מהמורשת שלהם. כולם אנשי חסד. מקבץ סיפורים זה הוא מסמך מרשים ומעורר השראה, המציג את רוח האדם במיטבו".
על כתיבת הספר "מה לחשה החסה לסבתא"מספרת אסנת: "ספר זה, המיועד לילדים, מעודד בהומור ובחן אכילת ירקות בריאים וכן מאפשר לקוראים הצעירים להכיר ולפתח רגשות של אמפתיה וחמלה. ההשראה לספר נבעה מכך שהכנתי לנכדתי, מאיה, ארוחת ערב. היא סירבה לאכול את הירקות, ואז מצאתי את עצמי מדברת עם מאיה בשם הירקות, ומסבירה לה בשמם את נקודת מבטם: את המתנות שהם רוצים להעניק לה, את הייעוד שלהם כפי שהם תופסים אותו ואת חששם שלא ימלאו יעוד זה וימצאו את דרכם לפח.
"אני יכולה להעיד שזה עבד! מאיה נשבתה באותו ערב בקסמם של הירקות ואכלה אותם עד האחרון שבהם. לאחר שראיתי גם כמה נכדי תום התחבר לירקות המואנשים, חשבתי שיכול להיות רעיון טוב לכתוב ספר ילדים על כך.
"מניסיוני עם נכדיי, ומניסיון חברותיי עם נכדיהן, הספר הזה מעניין את הילדים, מצחיק אותם, ומעודד אותם לאכול ירקות", מסכמת אסנת.
מִגְדָּנִיַּת סֻכָּר וְתַבְלִינִים נִפְתְּחָה לִפְנֵי עֲשָׂרָה יָמִים בִּלְבַד, אֲבָל הִיא מְתַפְקֶדֶת בְּצוּרָה מֻשְׁלֶמֶת.
מִתְבָּרֵר שֶׁהַמִּגְדָּנִיָּה שֶׁל אִמִּי עוֹשָׂה אוֹתִי פּוֹפּוּלָרִית לְמַדַּי גַּם בְּבֵית הַסֵּפֶר הֶחָדָשׁ שֶׁלִּי.
אֲבָל מַשֶּׁהוּ קוֹרֶה לִידִידָתִי מִיָה. הִיא מִתְנַהֶגֶת מוּזָר,
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מַדּוּעַ.
אוּלַי הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁהַמִּגְדָּנִיָּה
תַּתְחִיל לְחוֹלֵל אֶת קְסָמֶיהָ.
קוֹרְאִים לִי גֶ'ף בַּאֶנְטר, וַאֲנִי הַמַּצְחִיקוּל הָרָאשִׁי,
הָרִאשׁוֹן וּמִסְפָּר 1 עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ.
הַחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים שֶׁלִּי – בְּרַאיֶין רוּנִי, קֶלִי סְמִיטְס
וּמָארָה לוּבִּין – הֵם הַמַּצְחִיקוּלִים הָאֲחֵרִים,
וְיַחַד אֲנַחְנוּ פּוֹתְרִים תַּעֲלוּמוֹת.
תַּעֲלוּמוֹת מַצְחִיקוּלִיּוֹת.
כְּמוֹ אֶתְמוֹל, לְמָשָׁל. הַתַּעֲלוּמָה שֶׁפָּתַרְנוּ אֶתְמוֹל הָיְתָה עֲנָקִית. אֶפְשָׁר אֲפִלּוּ לִקְרֹא לָהּ פֶּשַׁע הַמֵּאָה!
רֶגַע לִפְנֵי חֲגִיגוֹת הַ-100 לְבֵית הַסֵּפֶר, נִגְנַב פֶּסֶל בִּדְמוּתוֹ שֶׁל הַמְנַהֵל הָרִאשׁוֹן.
מְנַהֵל בֵּית הַסֵּפֶר בִּקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ, חֲבוּרַת הַמַּצְחִיקוּלִים, לַעְזֹר לוֹ לִמְצֹא אֶת הַפֶּסֶל וּלְהַצִּיל אֶת הַמַּצָּב.
אָחִיהָ הַתִּינוֹק שֶׁל נִינָה–תַּנִּינָה לֹא מַפְסִיק לְהַזִּיל רִיר, אֲבָל אִמָּא–תַּנִּינָה כָּל הַזְּמַן אוֹמֶרֶת עַד כַּמָּה הוּא מַקְסִים. נִינָה–תַּנִּינָה מְקַנְּאָה. אוֹד בְּאָחִיהָ, וְלָכֵן הִיא לוֹקַחַת אוֹתוֹ לַחֲנוּת תִּינוֹקוֹת וּמְנַסָּה לְהַחְלִיף אוֹתוֹ שָׁם בְּתִינוֹק חָדָשׁ.
הַבְּעָיָה הִיא שֶׁאַף אֶחָד מִן הַתִּינוֹקוֹת הַחֲדָשִׁים לֹא מַתְאִים…לָהִיט קְלָאסִי שֶׁל גָ'אן אוֹרְמֶרוֹד וְאֶנְדְרוּ ג'וֹיְנֶר. סִפּוּר מְלַבֵּב וּמְשַׁעֲשֵׁעַ עַל קִנְאָה, אַהֲבָה וְיֶתֶר הָרְגָשׁוֹת הַנִּלְוִים לְהִצְטָרְפוּתוֹ שֶׁל תִּינוֹק חָדָשׁ לַמִּשְׁפָּחָה. מַתְאִים בִּמְיֻחָד לִילָדִים שֶׁהֵם אַחִים גְּדוֹלִים.
יֵשׁ אֵינְסוֹף סִפּוּרִים עַל יְרוּשָׁלַיִם
יֵשׁ הֲמוֹן מַדְרִיכֵי טִיּוּלִים לִירוּשָׁלַיִם
הַסֵּפֶר הַזֶּה הוּא גַּם וְגַם, וְעוֹד הַרְבֵּה
יומטיול ירושלים הוּא סֵפֶר הַרְפַּתְקָה עַל יוֹם שֶׁל טִיּוּל בַּאֲתָרֶיהָ שֶׁל הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם, וְהוּא גַּם סֵפֶר הַעֲשָׁרָה, עָתִיר מֵידָע וּמְרַתֵּק, לְמִי שֶׁרוֹצֶה לְטַיֵּל בָּעִיר – בָּרֶגֶל, בָּרֶכֶב אוֹ מֵהַכֻּרְסָה בַּבַּיִת.
הַצִּלּוּמִים מַרְאִים אֶת יְרוּשָׁלַיִם הָאֲמִתִּית. הָאִיּוּרִים מְתָאֲרִים אֶת חֲבוּרַת הַמְּטַיְּלִים הַסִּפּוּרִית: הַיֶּלֶד דָּנִיֵּאל, הַמַּדְרִיכָה סָבְתָא יִזְרְעֶאלָה, וְאוֹרֵחַ מְיֻחָד, שָׂעִיר וְנֶחְמָד, אַרְיֵה וּשְׁמוֹ אַרְיֵה, שֶׁגַּם לוֹ הִתְחַשֵּׁק לְהַכִּיר אֶת הָעִיר.
מֵהָעִיר הָעַתִּיקָה וְעַד עֵין כָּרֶם, מֵהַכְּנֶסֶת וְעַד טַחֲנַת הַקֶּמַח, מִשּׁוּק מַחֲנֵה יְהוּדָה וְעַד מוּזֵאוֹן יִשְׂרָאֵל, מִמִּגְדַּל דָּוִד וְעַד גַּן הַחַיּוֹת – הִצְטָרְפוּ גַּם אַתֶּם לַיּוֹם שֶׁל הַרְפַּתְקָה וּמִשְׂחָק, בְּעִיר מְלֵאָה סִפּוּרִים וְהַפְתָּעוֹת.
שֹׁהַם סְמִיט נוֹלְדָה וְגָדְלָה בִּירוּשָׁלַיִם (עַד גִּיל 9). סוֹפֶרֶת, מְתַרְגֶּמֶת וְאִמָּא לִשְׁלוֹשָׁה יְלָדִים. כָּתְבָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים סִפְרֵי יְלָדִים וְזָכְתָה בִּפְרָסִים סִפְרוּתִיִּים, הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם פְּרָס לֵאָה גּוֹלְדְבֶּרְג לִשְׁנַת 2017.
אַיָּה גוֹרְדוֹן־נוֹי מְאַיֶּרֶת סְפָרִים וְעִתּוֹנֵי יְלָדִים. גָּרָה וְעוֹבֶדֶת בִּכְפָר קָטָן, שָׁם הִיא מְבַלָּה אֶת יָמֶיהָ בְּמִרְדָּף אַחֲרֵי שְׁלוֹשָׁה פִּרְחָחִים. אֵין לָהּ אַרְיֵה.
אָנָה אַרְנָבוֹנֶת, טֶדִי דֻּבּוֹנִי וְתוּלִי תּוֹלָעוֹן
הוֹלְכִים בְּכָל בֹּקֶר לְגַן הַיְּלָדִים. הַגַּן אָמְנָם נִמְצָא קָרוֹב, אֲבָל כְּשֶׁהַדִּמְיוֹן פּוֹעֵל – גַּם הַדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה בְּיוֹתֵר הוֹפֶכֶת לְמַסַּע הַרְפַּתְקָאוֹת מְרַתֵּק!
אילו דברים קרו בכוורת של דבשית המלכה מבלי שהיא ידעה עליהם? איך הצליחה דבוריק, הדבורה הקטנה והשובבה, לשכנע את חברותיה הדבורים להשתולל בשמיים וליצור ביחד דמויות מופלאות בין העננים? ואיך ניצלה הכוורת מן הדוב הרעב?
חֲבָל שֶׁגִּילִי לֹא שׁוֹכֶבֶת כְּבָר לִישׁוֹן,
כִּי אָז הִיא בֶּטַח הָיְתָה נִרְדֶּמֶת מִיָּד.
אֲבָל שׁוּם דָּבָר לֹא מַרְגִּיעַ אוֹתָהּ.
אוּלַי… אוּלַי רַק אָחוֹת
גְּדוֹלָה אַחַת…
לִיבִּי גְלִיסוֹן וּפְרֶיָה בְּלֶקְווּד מְבִינוֹת לְלִבָּם שֶׁל יְלָדִים
בְּתוֹךְ עוֹלָם הַמְּבֻגָּרִים הַמֻּרְכָּב. מִתּוֹךְ הֲבָנָה זוֹ הֵן מְבִיאוֹת סִפּוּר מֻכָּר כָּל כָּךְ וּמָלֵא חֹם עַל הַשָּׁעָה הַמְּעַיֶּפֶת הַזּוֹ בַּבַּיִת, שֶׁבָּהּ הַיְּלָדִים מְסָרְבִים לָלֶכֶת לִישׁוֹן…
כְּשֶׁסָּבְתָא מְסַפֶּרֶת לְנוֹרָה
שֶׁהִיא רָאֲתָה נָמֵר בַּחֲצַר בֵּיתָהּ,
נוֹרָה לֹא מַאֲמִינָה לָהּ. הִיא גְּדוֹלָה מִדַּי לְמִשְׂחָקִים
שְׁטוּתִיִּים כָּאֵלּוּ! וּבִכְלָל, כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁנְּמֵרִים חַיִּים בַּג’וּנְגֶל,
וְלֹא בֶּחָצֵר. לָכֵן הִיא בְּטוּחָה בְּוַדָּאוּת שֶׁאֵין שׁוּם מַצָּב,
בְּשׁוּם מִקְרֶה, בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן, שֶׁיֵּשׁ בֶּחָצֵר נָמֵר.
אֲבָל מָה אִם…
"דג הקשת"הוא קלסיקה מודרנית. האיורים העדינים וריקועי הקשקשים הנוצצים לוכדים את עינם של הילדים. יחד עם זאת, הסיפור הפשוט על דג יפהפה הלומד לחלוק את האוצר שלו כדי לרכוש חברים, הוא זה שישבה
את ליבו של כל ילד.
"דג הקשת"תורגם לכחמישים שפות והיה לרב–מכר בינלאומי. הספר זכה בפרסים רבים, בהם 'פרס כריסטופר לספרות ילדים', פרס המבקרים של יריד הספרים בבולוניה ופרס מועצת הילדים האמריקנית.
"דג הקשת"ראה אור בעבר בעברית, ויוצא לאור כעת בתרגום חדש.
דג הקשת וחבריו הנוצצים משחקים מחבואים בין האצות והאלמוגים. אך האם כולם יצליחו ליהנות מהמשחק? דג הקשת לומד מהי חברות, איך משחקים וגם איך להפסיד בכבוד במשחק.
ספר זה ממשיך את הרפתקאותיהם של דג הקשת וחבריו,
כולל חברתם החדשה – אדומת–סנפיר המרהיבה.
ספרי "דג הקשת"הם קלסיקה מודרנית, המביאה לילדים מסרים רגישים בדרך שובת לב. הספרים עם האיורים העדינים וריקועי הקשקשים הנוצצים זכו בפרסים רבים, והיו לרבי–מכר
בעשרות ארצות ברחבי העולם.
יוֹם אֶחָד, גּוּר דֻּבִּים מוֹצֵא מַשֶּׁהוּ מְשֻׁנֶּה בַּיַּעַר.
כְּשֶׁהוּא נוֹגֵעַ בּוֹ, הוּא יוֹצֵא לְמַסָּע שֶׁלּוֹקֵחַ אוֹתוֹ
אֶל אֶרֶץ חֲדָשָׁה וְנִפְלָאָה.
צְלִילִים נֶהֱדָרִים מְמַלְּאִים בָּהּ אֶת חֲלַל הָאֲוִיר,
וְהַצְלָחָה וּתְהִלָּה מַקִּיפוֹת אוֹתוֹ מִכָּל עֵבֶר.
אֲבָל מַשֶּׁהוּ בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ צוֹבֵט לוֹ בַּלֵּב…
סִפּוּר מְרַגֵּשׁ עַל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁאֲלֵיהֶם נוֹשְׂאִים
אוֹתָנוּ הַחֲלוֹמוֹת, וְעַל אֵלּוּ הַמַּמְתִּינִים לְשׁוּבֵנוּ.
מְלֻוֶה בְּאִיּוּרָיו הַמַּרְהִיבִים וְשׁוֹבֵי הַלֵּב שֶׁל הַסּוֹפֵר.
